רשלנות רפואית

הגדרתה המשפטית של רשלנות רפואית היא ביצוע של פעולה רפואית תוך אי נקיטת אמצעי זהירות נדרשים וכתוצאה מכך, גרימת נזק למטופל. רופאים והעוסקים ברפואה, מחוייבים ברמת זהירות מסויימת כלפי מטופליהם. כל סטייה מאותה  נורמת התנהגות אשר גורמת לנזק למטופל, פירושה רשלנות רפואית.

דוגמאות לרשלנות רפואית הינם לקיחת תרופה שניתנה על ידי מרשם רופא והיא אינה התרופה המתאימה לחולה, או אי איבחון של מחלה אשר גרמה בשלבים מתקדמים יותר לנזק ואף למוות. במקרה זה כדי לבחון באם מדובר אכן ברשלנו רפואית, יבדוק בית המשפט האם רופא סביר אחר, אשר היה נתקל במקרה זה, היה נוהג כפי שנהג הרופא שגרם לנזק. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, אזי אין המדובר ברשלנות.

פקודת הנזיקין בארץ קובעת סוגים שונים של רשלנות : רשלנות רפואית או רשלנות מקצועית למשל. הפקודה קובעת כי בכל מקרה בו הוכח כי אכן היתה רשלנות, זכאי הנפגע לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו. הפיצוי מטרתו להשיב את המצב לקדמותו עבור הנפגע, כאילו לא התרחשה הרשלנות. החוק אינו דורש להוכיח כוונה להרע או כוונה להזיק למטול, שכן בעיקר בתחום הרפואה, תפקידם של רופאים והעוסקים ברפואה הוא לעזור ולבייע למטופלים עד כמה שניתן. 

אין בפקודת הנזיקין סעיף חוק המדבר באופן ישיר על "רשלנות רפואית" אלא אנו למדים מכך מסעיף הרשלנות הכללי הקובע כי רשלנות הינה מעשה שאדם סביר ונבון באותן נסיבות לא היה עושה, או במשלח יד פלוני אשר לא השתמש במיומנות או לא נקט במידת הזהירות הראויה שאדם סביר היה מפעיל באותו משלח יד או באותן נסיבות. בכל הנוגע לרופאים, הרי שיבחנו האם מדובר בהתרשלות על ידי בחינה של רופא סביר ונבון באותן נסיבות. המושג "סביר" פירושו "אדם מן השורה" או "אדם מן הישוב", שהינו מעין קנה מידה משפטי עבור האדם הממוצע, הרגיל. או במקרה של רשלנות רפואית "הרופא הממוצע". על פי בית המשפט, לרשלנות רפואית ישנם שלושה סוגים : התרשלות במהלך הטיפול עצמו – לדוגמא מטופל אשר נפגע כתוצאה משימוש בתרופה לא נכונה, התרשלות בשל העדר הסכמה מדעת – כלומר, לא ניתנה למטופל הזכות לקבל החלטה חופשית באשר לטיפול הרפואי שיינתן לו או פגיעה באנטומיה, פגיעה פיזית.

עוולת הנזיקין הכללית מורכבת משלושה יסודות : חובת זהירות, התרשלות וגרימת נזק. בכל הנוגע לנושא רשלנות רפואית נבדקת חובת הזהירות המושגית שקיימת בין כל רופא למטופליו. המטופל אינו בקיאבתחום מומחיותו של הרופר והוא סומך עליו ועל כישוריו לצורך קבלת הטיפול הרפואי הטוב ביותר. מערכת יחסים זו יוצרת את חובהת הזהירות. רופא אשר מפר את חובת הזהירות ומתרשל בתפקידו, וכתוצאה ישירה מכך גורם למטופל נזק, יחוייב הרופא בפיצוי המטופל. אין זה ענין של מה בכך להוכיח כי הרוםא התרשל בעבודתו. לרופאים יש שיטות עבודה שונות והם בעלי דעות מגוונות. העדפת נקיטת דרך טיפול כזאת או אחרת על פני השנייה אין בה שלעצמה משום התרשלות אלא אך ורק הפעלת שיקול דעת רפואי מקצועי. לא ניתן לתבוע רופא על רשלנות באם דרך הטיםול בה בחר והיא נהוגה כ"פרקטיקה מקובלת" לא צלחה וגרמה למטופל נזק, שכן אין הרפואה מדע מדוייק ולא תמיד ניתן לדעת איזה מטופל יגיב לאיזה טיפול.

האלמנט האחרון של עוולת הרשלנות הינו הנזק. כאמור, יש להוכיח במסגרת התביעה לרשלנות רפואית כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההתרשלות לבין הנזק. בית המשפט בפסיקותיו בודק הן את הקשר הסיבתי העובדתי והן את הקשר הסיבתי המשפטי. הקשר הסיבתי העובדתי יבדק על פי "שאלת האלמלא", כלומר, האם ניתן לומר כי אלמלא ההתרשלות לא היה נגרם הנזק? הקשר הסיבתי המשפטי נבדק האם ההתרשלות הינה סביה המכרעת שבגינה נגרם הנזק. באם המענה על שאלות אלו הינו חיובי הרי שההתרשלות הינה בהכרח זו שגרמה לנזק ועל כן עוולת הרשלנות מתקיימת.

 




מאמרים אחרונים

קישורים
- זכויות החולה
- זכויות בבתי חולים
- חוק סיעוד
- דיור מוגן
- עו"ד לגירושים


תנאי שימוש

מפת האתר
כנסת צעירה 2011