זכויות ניצולי שואה יוצאי בולגריה

ניצולי השואה ממדינות כגון פולין וגרמניה, זכו במשך שנים לקבלת גמלה ממשרד האוצר בשל סבלם בשואה ונזקים שנגרמו להם. בהתאם להסכם שערכה ישראל עם גרמניה ("הסכם השילומים"), שלאחריו נחקק חוק בשם "חוק נכי רדיפות הנאצים" משנת 1957, משרד האוצר הוא שמשלם את ה"רנטה" החודשית לניצולים.

החוק הישראלי, אשר מיישם בתוכו תנאי זכאות לפיצויים שנקבעו בחוק גרמני, הוחל במשך שנים ארוכות באופן מוגבל. אולם, בשנת 2005 דן בית-המשפט העליון בעניינם של יהודים יוצאי בולגריה וקבע כי גירוש מאורגן של יהודים מבתיהם, כפי שנעשה ליהודי בולגריה, מצמיח אף הוא זכות לפיצוי חודשי. פסיקה זו אשר קבעה בחוק את זכויות ניצולי השואה יוצאי בולגריה היוותה ראשיתה של מהפיכה, אשר הובילה להכללתם של יהודים יוצאי ארצות נוספות במסגרת רשימת הזכאים לפיצויים.

מה הקריטריונים הכלליים לפיצויים

בשונה מהדעה הרווחת, תשלום הפיצויים אינו אוטומטי בעבור כל ניצול שואה. ראשית, על הניצול להראות כי נגרמה לו נכות בשל רדיפה. הנכות עשויה ללבוש מגוון רב של צורות – החל מנכות פיזית, וכלה בפגיעות נפשיות וחוסר יכולת לעבוד. אולם קריטריון זה אינו נוקשה לאור העובדה שקל מאד להבין כי לכל ניצול שואה נגרם נזק מסוים במהלכה.

החוק מוסיף כי הטוען לזכאות היה צריך להיות תושב ישראל עד לתחילת שנת 1953 לכל המאוחר. נוסף על גמלה חודשית שמקבל נפגע רדיפת הנאצים, בהתאם לקביעת נכותו, זכאות לפי החוק מאפשרת קבלה של הטבות רבות מטעם גורמים שונים.

התנאי המרכזי לזכאות

נוסף על הנזק או הפגיעה בשל המעשים בשואה, נדרש קשר כלשהו בין מעשיהם של הנאצים לפגיעה. לדוגמה, החוק קובע כי מי שנגרם לו נזק כאשר שהה במחנה ריכוז זכאי לפיצויים. אולם, נוסף על הגדרות מפורטות, כולל החוק גם הגדרות נרחבות יותר – למשל,  זכאי לפיצויים מי ש"נשללה חירותו" בשל רדיפת הנאצים בתקופה כלשהי בין ינואר 1933 למאי 1945.

מטבע הדברים, סעיף זה איפשר את הרחבת מעגל הזכאים, בשל היכולת לצקת משמעות רבה למושג "שלילת חירות". כאשר יהודי בולגריה, אשר סבלו מנכות, פנו בבקשה לקבלת קצבה – הם נתקלו בתחילה בסירוב. אולם, בסופו של תהליך משפטי ארוך קבע בית-המשפט העליון כי גם גירוש מאורגן של יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה מהווה "שלילת חירות". בית המשפט קבע כך אף שלא הוכח בפניו כי היה מדובר בגירוש שלא לווה באופן חמוש. זאת בניגוד לעמדת המדינה, אשר טענה כי גירוש כאמור הוא רק "הגבלת חירות" זמנית, שאינה מקימה זכות לפיצויים.

ארצות נוספות

בעקבות פסק הדין בתי משפט שונים וכן ועדות הערר שעוסקות בהשגות על החלטות הרשות המוסמכת לעניין חוק הפיצויים, הכירו במקרים נוספים כ"שלילת חירות". כך, נקבע כי כל מי ששהה בתנאים של עוצר בתקופת מלחמת העולם השנייה סבל מ"שלילת חירות". מסיבה זו, הורחב מעגל הזכאים גם לניצולים מארצות כגון רומניה, אשר השלטון בהן פעל בהשראת מעשי הנאצים.

בהמשך, הוחלט גם כי יהודי לוב ותוניסיה סבלו מרדיפות בתקופת המשטר הנאצי – בין אם בשל עוצר שהוטל עליהם או גירוש מבתיהם. גם ישראלים שהגיעו ממדינות אלו, אשר עומדים בשאר תנאי החוק, זכאים לקצבה חודשית.

מה ניתן לעשות למימוש הזכאות

כדי לזכות בקבלת הגמלה, יש לפנות לגוף במשרד האוצר הנקרא הרשות לזכויות ניצולי שואה. רשות זו מפעילה מרכזי מידע בחיפה, ירושלים ותל-אביב. את התביעה לקבלת הפיצויים יש להגיש בטופס מיוחד, ולצרף לה אישורים נדרשים. בפרט, יש לצרף לתביעה תיעוד רפואי, או חוות דעת של רופא אודות הפגיעה.

חוות דעת זו צריכה ללמד על הנזק שנגרם לתובע ועל הקשר בינו לבין הרדיפה בידי הנאצים, או בידי המדינות שהושפעו מהנאצים. עוד חשוב להבין כי הזכאות לקצבה אינה רטרואקטיבית, אלא שהיא ניתנת לעתיד, ולמשך כל חיי התובע.




מאמרים אחרונים

קישורים
- ביטוח סיעודי
- בנקים
- מימוש זכויות רפואיות
- עזרים לגיל הזהב
- דיור מוגן


תנאי שימוש

מפת האתר