ביטוח פנסיה

הסכם הביטוח הפנסיוני - בראשית שנת 2008 נערך הסכם בין שני צדדים במשק הישראלי, ההסתדרות (החדשה) מצד אחד והמעסיקים מצד שני. ההסכם הביא בכנפיו חידוש מיוחד וגישה מתחשבת ביותר, אשר לפיה ניתנת זכות של ביטוח פנסיה לכמות גדולה מעובדי המשק שלא זכו לו בעבר, אף כשהם לא מאוגדים בתוך התארגנות אחראית ומייצגת משל עצמם.

אותו הסכם כולל קשת רחבה של עובדים יחידים במגזר הפרטי: עורכי דין, רואי חשבון ומנהלי חשבונות המועסקים במשרדים פרטיים וקטנים, מלצרים וברמנים, עוזרות במשקי בית ומטפלות הרך. מגזר זה של מועסקים תופס כ- 40% מכלל אוכלוסיית העובדים בישראל.

בעקבות חתימת ההסכם וכתוצאה ישירה ממנו, נכנס לתוקפו צו חוקי המורה על הרחבת הביטוח הפנסיוני המקיף במשק הישראלי.

המקרים שנכללו בהסכם החדש - על פי ההסכם שנחתם חייבים כל המעסיקים להעניק לעובדים שלהם ביטוח פנסיה מקיפה. בצורה זו מובטח לכל מגזר העובדים בישראל כיסויים של ביטוח למקרים הבאים:

מקרי פטירה: בהם יוענק סכום על בסיס חודשי ליורשי הנפטר.
מקרי נכות: יזכו את העובד הנפגע בקצבה חודשית.
הגעה לשלב הפרישה: עובד המגיע לגיל פרישה יקבל פנסיה מידי חודש עד סוף חייו.

תקופות המתנה והגבלות בהסכם - הסכם הפנסיה החדש מעניק זכאות לכלל העובדים במשק, כאשר עברו את שנתם ה- 20 בצד הנשים ו- 21 בצד הגברים. זכויות קבלת הפנסיה מהמעסיק כפופות לתקופה של המתנה, אשר נקבעה בהדרגה להחלת החוק.

מתחילת שנת- 2008 יהיו כל העובדים זכאים לקבל ממקום העבודה את הפנסיה המקיפה החדשה לאחר תקופת המתנה, בה היו מועסקים למעלה מ- 9 חודשים. אולם החל מהשנה הבאה 2009 יקוצר משך תקופת ההמתנה למחצית שנה בלבד.

יוצא מן הכלל הוא עובד אשר התחיל לעבוד במקום עבודה חדש לאחר שכבר היה זכאי לביטוח פנסיה מקיף מהמעסיק הקודם שלו, במקרה כזה תחול זכאותו לביטוח פנסיוני מקיף מיד בתחילת עבודתו החדשה.

איזה מצב בא הסכם הפנסיה לתקן

מטרתו של ההסכם החדש בנוגע לפנסיה היא למנוע פערים בין מקומות התעסוקה השונים על עובדיהם, פערים שעלולים ליצור פער חברתי מסוכן. החשש העיקרי היה כלפי מסגרות העבודה במגזר הפרטי אשר לעומת מגזר העובדים במקומות ציבוריים כמו מרכזים ממשלתיים או חברות השייכות למדינה (אגד, בזק ועוד).

לפני ההסכם אופיינו מקומות העבודה בסקטור הציבורי באחוזי זכאות גבוהים יותר מאשר במגזר הפרטי, אלו נבעו מכוחם של הסכמים קיבוציים ישנים ועוד חוקים ותקנות. גם העובדים בתאגידים הציבוריים הגדולים זכו לקבל הפרשות נדיבות עבור ביטוחים וקרנות חיסכון או פנסיה.

חוסר ביטחון במגזר הפרטי

הבעיה בלטה בעיקר אצל עובדי המגזר הפרטי, פחות במקומות הגדולים והמסודרים ויותר במקומות העבודה הקטנים. החוק לא החיל חיוב להפרשות כספיות עבור הפנסיה על מעסיקים קטנים כמו משרדי חשבונאות הכוללים רק צמד עובדים, או עו"ד יחיד שהעסיק אצלו מזכירה. עובדים במקומות כאלו שהגיעו לגילאי הפרישה, לא יכלו להרשות לעצמם לצאת משגרת העבודה.

המצב חמור עוד יותר במקרים של אבדן כושר עבודה כאשר אפילו הבחירה לעבוד כדי להתפרנס נשמטת מידי העובד ועליו להישען רק על הקצבת הביטוח הלאומי לזקנה במקרה הטוב, או על קצבת נכות במקרה הגרוע. בין כך ובין כך מדובר בסכומים שאינם יכולים להעניק לאיש רמת חיים סבירה כפי שהורגל בימים שיכול היה לעבוד. את המצב הבעייתי הזה בא החוק לפתור על ידי יצירת מקור נוסף לפרנסה לאחר הפרישה, באמצעות עיגונו בחוק של הסכם הפנסיה המקיף.






מאמרים אחרונים

קישורים
- ביטוח בארץ
- ביטוח סיעודי
- ביטוח משכנתא
- ביטוח רכב
- ביטוח בריאות


תנאי שימוש

ביטוח נסיעות להריוניות | מפת האתר
כנסת צעירה של אתרי כלכלה נבחרים ברשת האינטרנט - YoungKnesset.org.il